אחת מהנאות החיים היא ההנאה, התרגעות והאוירה כאשר אנו שותים יין משובח. שמי גוסטבו ואנוכי היינן של יקב גוסטבו וג'ו. (כשנולדתי השם שניתן לי היה גוסטב).
קשה לומר מתי נושא היין נספג בדמי, אנוכי שייך למשפחה של עושי יין מדורות במרכז אירופה והמשיכה ברצף את העשייה בארץ (כפר שמאי, ליד הר מירון) כשעלינו בשנות ה50.
אהבתי ליין נספגה לתוכי בבית, כאשר היין תפס בבתינו חלק חשוב בתרבות, עם זה בשמחות ואו סתם סביב הארוחה היומית.
אני זוכר אותי כילד בן ארבע, עוזר לאבי בשפיה מהחביות בעזרת צינור, כמובן משתנק ונחנק, אני עדין שומע את אבי ממלמל: "שלא תעז לירוק יין טוב".
אולי זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון, אבל אני זוכר לטובה את החוויות, אולי בגלל אדי האלכוהול וההתרגעות הנעימה המלווה את השתיה. כנאמר "מוזרות הם דרכי האהבה…"
כיום היקב ממוקם בגליל.
הידע ליצור יין איכותי נרכש ממקורות מידע רבים ושונים,למרות זאת עם יורשה לי ליחס עשיית יין כמעשה אומנות, פיתוח החיך והניסיון המצטבר והופך למסורת, יחד עם חשיפה גדולה ליצירות יין רבות אחרות ועשיה עם הרבה אהבה לדבר הם היסודות התומכים ביצירתיות הדרושה להפיק יינות גדולים.
הקפדנו להשתמש בחומרים הכי טובים, חביות אלון צרפתיות וטכנולוגיות ייצור מודרניות, כדי להבטיח שכל טיפה מייננו תהיה חוויה בלתי נשכחת. מטרתנו היא לייצר יינות שתהיו גאים לשתות בשמחות, בארוחות משפחתיות, או סתם בערב רגוע בבית.
ביקבנו נהנה ממיקום יוצא דופן בגליל, שם הגידולים שלנו מפיקים ענבים בעלי איכות יוצאת דופן, מהם אנו מייצרים יינות עשירים בטעמים ובארומות. כל בקבוק שאתם נוגעים בו הוא תוצאה של עבודה מסורה, המושפעת מהמורשת האירופאית העשירה של משפחתי ומהגישה הישראלית החדשה לייננות.
הפרדוקס הצרפתי הוא מונח המשמש לתיאור התצפית שלמרות צריכת תזונה לא בריאה לכאורה, לאזרחים צרפתים יש שיעור נמוך יחסית של מחלות לב וכלי דם. תופעה זו יוחסה לתזונה הצרפתית, העשירה בשומנים רוויים ויין אדום, וכן לגורמי אורח חיים כמו פעילות גופנית ותרבות של מתינות. מאמינים כי נוגדי החמצון המצויים ביין אדום עשויים למלא תפקיד בהפחתת ההשפעות של צריכת שומן רווי.
